יתר פעילות של בלוטת התריס בחתולים

היפרתירואידיזם- יתר פעילות של בלוטת התריס בחתולים: כל מה שצריך לדעת על יתר פעילות של בלוטת התריס

היפרתירואידיזם, או יתר פעילות של בלוטת התריס, היא מחלה אנדוקרינית נפוצה מאוד בחתולים, במיוחד בגיל המבוגר. המחלה מתאפיינת בייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס, T4 (תירוקסין) ו-T3 (טריודוטירונין), המובילים להאצת המטבוליזם של החתול ולמגוון רחב של תסמינים המשפיעים על מערכת הלב, הכליות, מערכת העיכול ותפקודים נוספים בגוף.

בלוטת התריס ותפקידה

בלוטת התריס היא איבר קטן הממוקם בצוואר, בסמוך לקנה הנשימה. תפקידה העיקרי הוא ייצור ושחרור הורמונים המסייעים בוויסות המטבוליזם בגוף, לרבות:

• שימוש באנרגיה.

• תפקוד הלב.

• ייצור חום.

• שמירה על פעילות מערכת העצבים.

בהיפרתירואידיזם, בלוטת התריס מייצרת כמות מופרזת של הורמונים, וכתוצאה מכך, כל המערכות המווסתות על ידי המטבוליזם מתחילות לעבוד בקצב מואץ ולא מאוזן.

גורמים להיפרתירואידיזם בחתולים

1. אדנומה של בלוטת התריס (Adenoma):

• הגורם השכיח ביותר: אדנומה היא גידול שפיר המוביל להגדלה של בלוטת התריס ולייצור מוגבר של הורמוני T3 ו-T4.

• גידולים אלו מופיעים בדרך כלל בחתולים מבוגרים, מעל גיל 10.

2.קרצינומה של בלוטת התריס (Thyroid Carcinoma):

• גידול ממאיר נדיר יותר, אך הוא יכול לגרום להיפרתירואידיזם חמור ומתקדם.

• במקרים מסוימים, קרצינומה עלולה לשלוח גרורות לאיברים אחרים.

3. גורמים סביבתיים ותזונתיים:

• קשר אפשרי בין חשיפה לכימיקלים במזון משומר, במיוחד מזון המכיל פחיות, לבין עלייה בשכיחות המחלה.

• תזונה עשירה ביוד עשויה להוות גורם סיכון נוסף.

תסמינים קליניים של היפרתירואידיזם בחתולים

הסימנים הקליניים נובעים מהאצת תהליכי חילוף החומרים ומשפיעים על איברים רבים בגוף. הסימנים הנפוצים כוללים:

1.     שינויים במשקל ובתיאבון:

• ירידה דרמטית במשקל: למרות תיאבון מוגבר, החתול יורד במשקל באופן משמעותי. ירידה זו נובעת מחילוף חומרים מואץ.

• תיאבון מוגבר: החתול אוכל כמויות גדולות יותר מהרגיל ולעיתים אף מתנהג ברעב קיצוני.

2.      התנהגות ואנרגיה:

• היפראקטיביות: החתול עשוי להפוך לפעלתני בצורה מוגזמת.

• עצבנות ותוקפנות: חלק מהחתולים עלולים להפגין שינויי התנהגות כמו עצבנות או אפילו תוקפנות כלפי בני אדם או חיות אחרות בבית.

• חוסר מנוחה: החתול מתקשה להירגע או לישון לפרקי זמן ארוכים.

3.     שינויים גופניים:

• פרווה פגועה: הפרווה נראית שמנונית, מדובללת או דקה מאוד.

• עור דק: החתול עשוי לפתח פצעים שהחלמתם איטית.

• דופק מהיר ולחץ דם גבוה: טכיקרדיה (דופק מעל 220 פעימות לדקה) היא סימן נפוץ.

4.     מערכת העיכול:

• הקאות: הקאות תכופות הן תסמין נפוץ בהיפרתירואידיזם.

• שלשולים: חלק מהחתולים סובלים משלשולים או צואה רכה.

5.     מערכת השתן:

• פולידיפסיה ופוליאוריה: שתייה והשתנה מוגברות.

6.     מערכת הלב:

• קרדיומיופתיה היפרטרופית: פעילות מוגברת של בלוטת התריס עלולה להוביל להגדלה של שריר הלב ולפגיעה בתפקוד הלב.

אבחון היפרתירואידיזם בחתולים

האבחון כולל שילוב של בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה. התהליך האבחנתי כולל:

1.בדיקות דם:

• רמות T4: המדד הרפואי הנפוץ ביותר לאבחון המחלה. רמות גבוהות של T4 מעידות על היפרתירואידיזם.

• בדיקות נוספות: אם רמות T4 תקינות למרות תסמינים ברורים, ניתן לבדוק רמות של T3 או לבצע מבחן דיכוי הורמון TSH.

2. הדמיה:

• אולטרסאונד: לזיהוי גידולים בבלוטת התריס.

• מיפוי יוד רדיואקטיבי: משמש לזיהוי רקמת בלוטת תריס פעילה ביתר.

טיפול בהיפרתירואידיזם בחתולים

הטיפול משתנה בהתאם לחומרת המחלה, גיל החתול ומצבו הכללי.

1. טיפול תרופתי:

• מתימזול (Methimazole): תרופה נפוצה המפחיתה את ייצור הורמוני התירואיד. התרופה ניתנת בצורת כדורים או כמשחה הנמרחת על עור האוזן.

• יתרונות: מתאים לטיפול ארוך טווח בחתולים שאינם מועמדים לניתוח.

• חסרונות: דורש מעקב תכוף ובדיקות דם.

2. טיפול ביוד רדיואקטיבי:

• טיפול חד פעמי הכולל הזרקת יוד רדיואקטיבי המפרק את רקמת בלוטת התריס הפעילה יתר על המידה.

• יתרונות: טיפול יעיל במיוחד המוביל להחלמה מלאה ברוב המקרים.

• חסרונות: דורש אשפוז במתקן מיוחד למספר ימים.

3. ניתוח:

• הסרת בלוטת התריס (Thyroidectomy) היא אפשרות טיפולית במקרים מסוימים.

• יתרונות: עשוי לרפא את המחלה.

• חסרונות: סיכון לסיבוכים כמו פגיעה בבלוטות יותרת התריס.

4. תזונה דלת יוד:

• מזון רפואי מיוחד המפחית את ייצור הורמוני התירואיד.

• מתאים לחתולים שאינם מתאימים לטיפול תרופתי או כירורגי.

מעקב וניהול המחלה

• בדיקות דם תכופות: למדידת רמות הורמוני התירואיד ולניטור תפקוד הלב והכליות.

• מעקב אחר לחץ דם: יתר לחץ דם הוא סיבוך נפוץ.

• מעקב לבבי: במקרה של קרדיומיופתיה.

הבדלים בין היפרתירואידיזם בחתולים לכלבים

• שכיחות: היפרתירואידיזם נפוץ מאוד בחתולים מבוגרים אך נדיר מאוד בכלבים.

• גורמים: בחתולים, רוב המקרים נגרמים מאדנומות שפירות, בעוד שבכלבים, גידולים ממאירים הם הגורם העיקרי.

• טיפול: ביוד רדיואקטיבי הוא טיפול הבחירה בחתולים, בעוד שבכלבים הטיפול מתמקד לעיתים קרובות בניתוח.

מילות מפתח לחיפוש:

• חתול יורד במשקל אבל אוכל הרבה.

• חתול היפראקטיבי ומקיא.

• טיפול ביוד רדיואקטיבי לחתולים.

• מזון דל יוד לחתולים.

• יתר פעילות בלוטת התריס בחתול מבוגר.

• 
  

סיכום

היפרתירואידיזם היא מחלה נפוצה בחתולים מבוגרים אך ברת טיפול. עם אבחון מוקדם וטיפול מתאים, ניתן להחזיר לחתול איכות חיים טובה ולהאריך את תוחלת חייו. אם החתול שלכם מפגין תסמינים כמו ירידה במשקל, תיאבון מוגבר או שינויי התנהגות, יש לפנות בהקדם לווטרינר לאבחון וטיפול.

אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או

שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם!

פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור.

📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל