דלקת חניכיים בחתולים

הַגדָרָה

סטומטיטיס היא דלקת של  הפה. זה בדרך כלל מצב כרוני שמתחיל בפריודונטיום (כלומר חניכיים ורקמות רכות המקיפות את השיניים) או באזור הפה והלוע. היא עלול להתרחש במקביל לדלקת חניכיים או גלוסיטיס (כלומר דלקת בלשון).

אתולוגיה ופתופיזיולוגיה

רקמות הפה נחשפות ללא הרף לפתוגנים חיידקיים ולחלבונים אנטיגנים. בפה בריא, התקדמות המחלה נמנעת על ידי המערכת החיסונית של המארח. כל חוסר איזון של מערכת החיסון של המארח עלול לגרום למחלה. ככזה, סטומטיטיס יכול להתרחש עם תגובות מארח לא מספקות או עם תגובה מוגזמת של מערכת החיסון(מחלות אוטואימיוניות).

הסיבה המדויקת לדלקת חניכיים כרונית של חתולים אינה ידועה. סביר להניח שהמחלה היא רב-גורמית, הכוללת שילוב של חומרים זיהומיים ו/או אנטיגנים אחרים דרך הפה ותגובה חיסונית לא תקינה.

זיהומים חיידקיים

זיהומים חיידקיים ממלאים תפקיד חשוב בסטומטיטיס. המיקרופלורה(המערכת החיידקית) של חלל הפה בחתולים עם דלקת חניכיים עשויה להיות שונה מזו של חתולים בריאים. במחקר אחד, השכיחות של החיידיקים Enterococcus faecalis וחיידקים אנאירוביים הייתה גבוהה יותר בחתולים עם דלקת חניכיים (n=32) בהשוואה לחתולים בריאים (n=72.8) לעומת זאת, השכיחות של Pasteurella multocida הייתה גבוהה יותר בקבוצת הביקורת.  עדויות סותרות נמצאו לגבי תפקידה של Bartonella spp. בדלקת חניכיים של חתולים.  6 מחקרים מצאו ערכי חיזוי חיוביים ושליליים ירודים לנוכחות של Bartonella spp.

זיהום ויראלי

סטומטיטיס נקשרה לזיהומים ויראליים שונים, כאשר נגיף קליצי חתולים מעורב לרוב. נגיף הרפס חתולי פחות נפוץ. מחקר אחד מצא RNA קליצי וירוס חתוליים ב-53% ממשטחי הפה של הלוע מחתולים עם סטומטיטיס לעומת 14% מחתולי הביקורת. מחקר שנערך בספרד בודד  calicivirus מ-58.4% מהחתולים עם דלקת חניכיים אך רק 15.3% מחתולי הביקורת. מחקר נוסף דיווח שכמעט כל החתולים עם סטומטיטיס אחורי(קאודאלי) היו נשאים כרוניים של calicivirus, בעוד שרק 30% מהחתולים הנורמליים היו נשאים. לבסוף, מחקר אחר הדגים המצאות RNA של calicivirus ב-40% מהביופסיות שנלקחו מחתולים עם דלקת חניכיים לימפוצטית-פלסמציטית כרונית.

תפקידם של וירוס לוקמיה של חתולים (FeLV) ושל וירוס כשל חיסוני (FIV) בחתולים  אינו ברור. מחקרים קודמים לא הראו הבדל משמעותי בשכיחות של זיהום FeLV או FIV בחתולים עם סטומטיטיס בהשוואה לחתולים לא מושפעים. עם זאת, במחקר עדכני יותר של 1,953 חתולים עם סטומטיטיס, שכיחות נוגדנים עבור FeLV הייתה 12.2% ו-FIV הייתה 13.9 %, כאשר 2.2% מהחתולים הראו זיהום משותף בשניהם. שיעורי שכיחות אלו גבוהים יותר בהשוואה לשכיחות של FeLV (2.3%) ו-FIV (2.5%) במחקר על חתולים שלא נבחרו ספציפית למחלת הפה.

מחלה אימונו-ריאקטיבית

סטומטיטיס עלולה להתפתח כצורה של מחלה מתווכת חיסונית. שינויים דלקתיים מתרחשים משנית לתגובה חסרה או מוגזמת לחיידקי פלאק ורעלים נלווים.8 חתולים עם סטומטיטיס מפגינים בדרך כלל גמופתיה פוליקונלית, עם ריכוזים גבוהים של הנוגדנים IgG, IgM ו-IgA בסרום. רמות IgM ו-IgG ברוק מוגברות לעתים קרובות, ורמות IgA ברוק יורדות, דבר המצביע על ירידה במנגנוני ההגנה המקומיים של הפה. נוכחות של חדירת תאי מערכת החיסון- לימפוציטים-פלסמציטים מעידה עוד יותר על מרכיב חיסוני. סטומטיטיס קשורה גם רמה גבוהה של ציטוקינים דלקתיים וביטוי מוגבר של תאי T שונים ומולקולות MHC Class II.

קומפלקס גרנולומה אאוזינופילית היא מחלה דלקתית של חתולים הקשורה להצטברות מקומית של אאוזינופילים. למרות שהאטיולוגיה המדויקת אינה ידועה, עשויות להיות מעורבות תגובות חיסוניות לגורמים שונים. בנוסף לנגעים בעור, היא עלולה להוביל לכיבים בשפה העליונה ומסביב לניבים המקסילרים. גרנולומות ליניאריות עשויות להופיע גם על השפתיים, החניכיים, החך והלשון. גרנולומות יכולות להופיע כמסה בעלת אונות שעלולה לגרום או לא לגרום לכיב. זיהומים משניים של גרנולומות עלולים להתרחש.

אִבחוּן

היסטוריה:  ירידה בתיאבון, הליטוזיס(ריח רע מהפה), פטיאליזם, דימום אוראלי, דיספאגיה(הפסקת אכילה), ירידה במשקל וכאבי פה. במחקר אחד של 26 חתולים עם דלקת חניכיים כרונית , 88.2% סבלו מדיספאגיה ו-76.5% סבלו מהליטוזיס.

בדיקה גופנית: עשויה לכלול הליטוזיס, ריור מוגבר, דימום מהפה, כאבים בפה, הפרשות מהאף, הפרשות מהעיניים, נפיחות בפנים, לימפדנופתיה תת-ליסתית(נפיחות של קשרי הלימפה באזור הגרון) התייבשות, מצב גוף ירוד ופרווה לא מטופחת.

בדיקה יסודית של הפה עשויה לדרוש הרגעה או הרדמה. ניתן לראות אריתמה, כיבים,  וצמיחה מוגזמת  של רקמת החניכיים (איור 1). הנגעים עלולים לדמם בקלות בבדיקה. לקויות נוספות  כגון נסיגת חניכיים, הצטברות רובד ואבנית (איור 4), פגיעות בשיניים יתכנו גם הן.

ספירת דם מלאה: הממצאים עשויים לכלול לויקוציטוזיס ואאוזינופיליה. חריגות אחרות תלויות בסיבות הבסיסיות ובבעיות במקביל.

פאנל ביוכימיה: ניתן להבחין בהיפרגלובולינמיה. חריגות אחרות משקפות סיבות בסיסיות ובעיות במקביל.

בדיקות ויראליות: בדיקות FELV ו-FIV מומלצות לכל חתול עם סטומטיטיס

רדיוגרפיה: ניתן לבצע צילומי שיניים כדי להעריך נגעים תחת החניכיים ופגיעות בשיניים. במחקר אחד, ל-49% מהחתולים עם דלקת חניכיים הייתה ספיגת שורש ו-56% שמרו על שורשי השיניים בצילומי שיניים.

ביופסיה/היסטופתולוגיה: ביופסיה של רקמות והיסטופתולוגיה יכולות לשלול תהליכים ניאופלאסטיים. היסטופתולוגיה עשויה גם לחשוף חדירות לימפוציטים-פלסמציטיים.

בדיקות אחרות: ניתן לבצע מבחני שרשרת פולימראז (PCR) ואימונוהיסטוכימיה כדי להעריך נוכחות של גורמים ויראליים כגון calicivirus.

סיגנלמנט

סטומטיטיס מתרחשת בדרך כלל בחתולים בוגרים ובגיל העמידה. חתולים גזעיים (למשל פרסיים, סיאמיים, אבסיאן) עשויים להיות בעלי נטייה מוגברת. לא דווח על נטייה מינית.

סימנים קליניים

הסימנים הקליניים עשויים לכלול דיספאגיה, הליטוזיס, דימום פה, פטאליזם, לימפדנופתיה, כאבי פה, עדות להתייבשות, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל ומצב גוף ירוד.

טיפול

הטיפול הוא לרוב רב גורמים. מטרות הטיפול כוללות שליטה בתהליך הדלקתי,  הפחתת התגובה החיסונית, ניהול מקורות זיהום, ניהול כאב  ומתן תזונה מספקת.

טיפול שיניים כירורגי

עקירות שיניים מניבות תוצאות טובות יותר מטיפול רפואי בלבד, והן נחוצות בדרך כלל כדי לשלוט בסימנים הקליניים. קיים ויכוח לגבי אילו שיניים לעקור. יש צורך בצילום רנטגן דנטלי מלא כדי להעריך שיניים למחלה תת-חניכית; עם זאת, מכיוון שהרובד החיידקי מנציח את הדלקת, ייתכן שיהיה צורך לעקור שיניים שנראות בריאות. בדרך כלל עקירה של כל השיניים הקאודאליות(אחוריות) לניבים(כלומר עקירות פה חלקיות) מספיקה; עם זאת, חלק מהחתולים עם דלקת קרניאלית(קדמית) דורשים עקירת פה מלאה. יש לשקול אנטיביוטיקה ומשככי כאבים.

טיפול רפואי

ניתן להשתמש באנטיביוטיקה כטיפול יחיד אך התגובה היא בדרך כלל לטווח קצר. האפשרויות הנפוצות כוללות קלינדמיצין, מטרונידזול, אמוקסיצילין או דוקסיציקלין.

קורטיקוסטרואידים אינם נחשבים עוד כטיפול קו ראשון בדלקת חניכיים בחתולים. עם זאת, ניתן להשתמש בהם באופן זמני כדי להפחית כאב, להפחית דלקת ולעורר תיאבון במידת הצורך. מינונים גבוהים של קורטיקוסטרואידים אינם מומלצים, במיוחד בחתולים עם זיהומים ויראליים, כגון calicivirus או herpesvirus. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) עשויות להוות חלופה טובה יותר עבור חתולים מסוימים לשיכוך כאבים ולהפחתת דלקת.

ציקלוספורין  שימש בהצלחה בחלק מהחתולים עם השפעות אנטי-לימפוציטיות ואימונומודולטוריות. ציקלוספורין הביא לשיפור משמעותי בחתולים שלא השתפרו עם עקירות פה חלקיות או מלאות. במחקר זה, 7/9 חתולים שטופלו בציקלוספורין הראו שיפור של מעל 40% של מחלות סטומטיטיס בהשוואה ל-1/7 חתולים בקבוצת פלצבו.

טיפולים נוספים

טיפול בלייזר שימש לטיפול במקרים שאינם עמידים לטיפול רפואי ועקירות. ביטול רקמה שגשוג מעודד פיברוזיס ויצירת רקמת גרנולציה, מה שמאפשר ריפוי. אבלציה בלייזר יכולה להפחית כאב ודלקת, ולעודד כלי דם של רקמות סמוכות. טיפולי לייזר חוזרים בדרך כלל כל 3-4 שבועות. שימוש מקביל בקורטיקוסט רואידים במינונים מופחתים ומשככי כאבים נפוץ.

תאי גזע מזנכימליים שמקורם בשומן עשויים להיות גם אופציה לטיפול בסטומטיטיס. במחקר אחד, 7 חתולים עם דלקת חניכיים כרונית טופלו בשתי זריקות IV, בהפרש של חודש אחד. לארבעה חתולים הייתה תגובה חיובית.

טיפול תומך

יש לשקול להתחיל בתזונה היפואלרגנית כדי להפחית את החשיפה דרך הפה לאנטיגנים למזון במקרים של חשד לאלרגיה למזון. ניתן לנסות גם תוספי חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6; עם זאת, עדויות ליעילות עבור stomatitis אינן ברורות.5-7 מחקר אחד הראה ששינויים ביחס חומצות שומן אומגה 6/אומגה 3 לא הפחיתו את הדלקת או שיפרו את הריפוי בחתולים שנפגעו.

מוצרי שיניים מקומיים המכילים כלורהקסידין(משחת דנטאספט למשל) הם אמצעים משלימים מועילים לשליטה על היווצרות רובד חיידקי ואבנית. ייתכן שיהיה צורך במשככי כאבים

ניטור

חולים שנפגעו וגם חתולים בריאים דורשים בדיקות אוראליות תקופתיות כדי לעקוב אחר מצב השיניים והחניכיים.

אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או

שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם!

פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור.

📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל