הכשת נחש בכלבים רוב הנחשים ינסו להימנע ממך ומחיות המחמד שלך; הם נושכים רק כמוצא אחרון. אבל בעוד אתה תחליט בחוכמה להסתלק כשאתה נתקל בנחש, כלבים וחתולים נוטים להטריד את הפולש המחליק - ולהיעקץ כתוצאה מכך. נחשים עוזרים להגן על הצמחים בגינה שלך על ידי אכילת מכרסמים וחרקים. רוב הנחשים שתמצאו אינם מהווים בעיה ואינם מזיקים לרכוש. בטיול בטבע, הישאר על שבילים פתוחים. הליכה מחוץ לשביל עלולה להפחיד נחשים. קשור את הכלב שלך ורחיק אותו מדשא גבוה ותצורות סלעיות שבהן אוהבים נחשים לנוח. אל תניח לכלב לחקור חורים או לחפור מתחת לסלעים או בולי עץ. זכור שנחשים רעשנים פעילים בלילה, כך שטיולים בשעות היום בטוחים יותר. אם אתה שומע רעש רשרוש, שמור את הכלב לצדך עד שתבין איפה הנחש, ואז התרחק עם הכלב שלך. הכי טוב להיות ערני ולשמור על שליטה על הכלב שלך כשאתה מטייל במקומות בהם נמצאים נחשים. אם חיית המחמד שלך נעקצה על ידי נחש שאתה חושב שהוא ארסי, פנה לטיפול רפואי מיידי. עדיף לגשת להיבדק מאשר לחכות ולהצטער על כך. איך מטפלים נוגדן, או בשמו העברי "נוגדן הארס", הוא תמצית דם מעובדת המנטרלת את ההשפעות של ארס שהוחדר לגוף. יש צורך בנוגדן ייחודי לכל סוג של נחש, לכן זיהוי סוג הנחש שהכיש את חיית המחמד שלך הוא קריטי. מה לעשות ומה לא לעשות לעשות קבע את האזור הנשוך: אם ניתן לעשות זאת בבטחה, קבע את הגפה או האזור שננשך בעזרת תחבושת גמישה, והשאיר אותו בגובה שווה או נמוך יותר מהלב. שמור על חיית המחמד רגועה: חשוב לשמור על חיית המחמד רגועה ובלתי־תזוזה ככל האפשר, ואפילו לשאת אותה בעדינות במידת הצורך. פנה מיד לווטרינר: עדיפות עליונה היא להגיע באופן מיידי לטיפול וטרינרי מקצועי. ·       נסה לזהות את הנחש בבטחה: אם ניתן לעשות זאת בזהירות ובלי לסכן את עצמך, נסו ·       לזהות את סוג הנחש. חשוב מאד לא לנסות ללכוד או להרוג את הנחש! זיהוי הסוג יסייע לווטרינר בטיפול המתאים. אין צורך להביא את הנחש לווטרינר, צילום יספיק. זכור: טיפול מהיר ומקצועי יכול להציל את חיי חיית המחמד שלך! לא לעשות אין לנסות לינוק את הארס. אין לנסות ללכוד או להרוג את הנחש. אין לגעת באזור הנשוך מעבר למה שנדרש לקיבוע, ולהניח לו לנוח. אין לאפשר לחיית המחמד לנוע בחופשיות. אין להשתמש בקומפרסים קרים או חוסם עורקים (טורניקט) על האזור. אין לתת לחיית המחמד תרופות ללא הוראה וטרינרית. זכור, חשוב לפעול בזהירות וברוגע. הטיפול הטוב ביותר לחיית המחמד שלך הוא לקבל עזרה וטרינרית מיידית.    אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

הרעלת שוקולד בכלבים הכלב שלי אכל שוקלוד זה מסוכן? השוקולד רעיל לכלבים מכיוון שהוא מכיל מתילקסנטינים. הסוגים הספציפיים של מתילקסנטינים בשוקולד הם תיאוברומין וקפאין. הן הקפאין והן התיאוברומין גורמים להשפעות דומות, כאשר ההשפעות של התיאוברומין נמשכות זמן רב יותר מאלה של הקפאין. ככל שיש יותר נוזל שוקולד במוצר, כך יש בו יותר תיאוברומין. לכן, שוקולד מריר הוא המסוכן ביותר לחיות מחמד, אחריו שוקולד חלב, ואחריו עוגות או עוגיות בטעם שוקולד.  שוקולוד יכול לגורם ל: הקאות שלשולים היפר-אקטיביות רעד התקפים דופק מהיר העובר לקצב לב לא תקין מוות במקרים חמורים   איך מטפלים? הצעד הראשון הוא להוציא כמה שיותר שוקולד מהגוף על ידי גרימת הקאה. עבור כלבים רבים, הוצאת השוקולד שאינו מעוכל הופכת את ההרעלה מרעילות עצבית לכאב בטן קל שניתן לטפל בו בקלות. אם נספגה כמות גדולה מדי של שוקולד הטיפול הוא תומך: תרופות הרגעה לרעידות ותרופות תוך-ורידיות לטיפול בהפרעות קצב לב. טיפול תומך נחוץ עד שהרעלים יעובדו ויוסרו מהגוף, לכן יש לצפות במקרים חמורים בצורך בתמיכה בנוזלים תוך-ורידיים ובאשפוז לכמה ימים. חשוב לזכור: פנה לווטרינר שלך מיד אם אתה חושד שהכלב שלך אכל שוקולד. שמור את השוקולד הרחק מהישג כלבך. ככל שהשוקולד כהה יותר, כך הוא רעיל יותר לכלבים. גם שוקולד לבן עלול לגרום לבעיות בגלל תכולת השומן שלו. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

הקאות בכלבים וחתולים הקאה  היא התרוקנות מאומצת של תוכן הקיבה והמעי העליון, בעוד גיהור הוא הוצאה החוצה של תוכן הפה, הלוע או הוושט. לדוגמה, כלבים עם מגה-וושט מגהרים; המזון עולה בחזרה מהוושט. הסימנים הבולטים ביותר להקאה  הם בחילות ותנועות בטן חזקות. אצל חיות מחמד בחילות נוטים ללוות ריור ומראה של חרדה. אצל חלק מהכלבים והחתולים אולי יהיו קולות גרגור/נהמה בבטן. מה  לא  לעשות: אל תתנו לחיית המחמד שלכם תרופות ללא מרשם או מרשם ללא התייעצות עם וטרינר/ית.  גם תרופות שנראה לכם תמימות עלולות להיות מסוכנות לחיית המחמד שלכם, במיוחד במצבים של שלשול והקאה. אל תאפשרו לחיית המחמד שלכם לאכול או לשתות דבר עד שלא תהיה הקאה במשך 6 עד 8 שעות.  צום קצר יעזור למערכת העיכול של החיה להתאושש. אל תתעלמו מהבעיה.  הקאה ושלשול הם תסמינים שיכולים להעיד על בעיות בריאותיות שונות, חלקן פשוטות וחלקן חמורות יותר. גם אם הן נראות קלות יחסית, חשוב לפנות לווטרינר/ית לקבלת אבחון טיפול מתאים. מה לעשות הסירו לחלוטין מזון ומים מהחיה המחמד שלכם.  עור יבש, חניכיים דביקות, או חוסר יצירת שתן הם סימנים אפשריים להתייבשות. התייעצו עם וטרינר/ית באופן מיידי אם אתם מבחינים בהם. אם השלשול ו/או ההקאה נמשכים, או שהחיה המחמד שלכם נראית חולה, פנו לוטרינר. אחרי 6-8 שעות ללא הקאות, התחילו במתן תכוף של כמויות קטנות של נוזלים צלולים.   אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

דלקות עיניים בחתולים דלקת לחמית ה  (Conjunctivitis) היא דלקת של לחמית העין, רקמה המהווה חלק מהעין ומהעפעף. אצל בני אדם, לחמית העין היא החלק הלבן. דלקת לחמית הינה שכיחה אצל חתולים ועלולה להיגרם כתוצאה מזיהום או פציעה. גורמים הגורם העיקרי לרוב זיהומי לחמית העין אצל חתולים הוא בדרך כלל נגיף ההרפס החתולי. הטיפול בדלקת לחמית תוך הרפסית כרוך בשילוב של אנטיביוטיקה ותרופות אנטי ויראליות, הן בטיפות עיניים והן בגלולות. גם חתולים שחוסנו בחיסון הרפס עלולים לחלות בדלקת לחמית העין מכיוון שהחיסון אינו מונע הרפס, אלא מאפשר מקרה קל יותר. עם זאת, בחלק מזיהומי לחמית העין הוויראליים בעיקר קיימת גם זיהום חיידקי בו זמנית. שני מיני החיידקים הידועים ביותר כגורמי דלקת לחמית העין אצל חתולים הם Chlamydia felis ו- Mycoplasma spp. זיהום ב- Chlamydia זיהום שנגרם על ידי Chlamydia עלול לגרום לאדמומיות, הפרשות ודימעות מוגזמות. דלקת לחמית חיידקית הנגרמת על ידי Chlamydia מטופלת באנטיביוטיקה. ייתכן שיהיה צורך לטפל בכל החתולים בבית, שכן לחלק מהחתולים החולים בה אין תסמינים. זיהום ב- Mycoplasma Mycoplasma הוא חי בשגרה בעין של כל חתול, כך שהזיהום מתרחש כאשר יש ריבוי יתר של אותו חיידק. הטיפול בזיהום Mycoplasma דומה לטיפול ב- Chlamydia: אנטיביוטיקה. המטרה בטיפול בדלקת לחמית הנגרמת על ידי Mycoplasma היא להפחית את מספר החיידקים המוגזם לרמה נורמלית מכיוון שלא ניתן לשרש אותם לחלוטין. מי עלול לחלות בדלקת לחמית חיידקית? גם חתולים וגם כלבים עלולים לחלות בדלקת לחמית הנגרמת מחיידקים או וירוסים. דלקת לחמית היא מחלת העין השכיחה ביותר אצל חתולים, ורוב החתולים יחלו בה פעם אחת בחייהם. כל הגזעים עלולים לפתח זיהום, וצעירים וחסרי ניסיון נוטים יותר לחלות בה. סימנים קליניים לשני הסוגים עיניים אדומות אדמומיות בעפעפיים נפיחות בעפעפיים מצמצים מוגזמים הפרשות מהעין קשקשים בעיניים דמעות עצימת עיניים שריטות בפנים כדי להקל על הגירוי אבחון בדיקה גופנית של העין על ידי הווטרינר שלך היא הצעד הראשון, שכן היא תשלול גורמים אחרים לאדמומיות, כגון חבלה. האבחון הקל ביותר הוא בדיקת ציטולוגיה, כלומר הסתכלות על גרידות מהרקמה המגורה תחת מיקרוסקופ. אם נצפים תאים חיידקים ותאי דלקת רבים, סביר שהעין מודלקת. בדיקת גרידות היא בדיקה מהירה לזיהום שאפשר לבצע במרפאה במהלך התור שלך. PCR היא בדיקה נוספת שניתן להשתמש בה כדי לזהות את האורגניזם הספציפי הגורם לזיהום, אך בדרך כלל יש לשלוח אותה למעבדה. טיפול אנטיביוטיקה משמשת לטיפול בדלקת לחמית חיידקית, בעיקר דוקסילין. Mycoplasma ו- Chlamydia הם החיידקים השכיחים ביותר המעורבים בזיהומי עיניים, ודוקסילין יעיל נגד שניהם. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

אלרגיות סביבתיות בכלבים וחתולים: גורמים, תסמינים, אבחון וטיפול מהן אלרגיות סביבתיות בכלבים וחתולים? אלרגיות סביבתיות הן תגובה מוגזמת של מערכת החיסון לחומרים יומיומיים שאינם מזיקים לרוב בעלי החיים. חומרים אלו, הידועים בשם אלרגנים, כוללים אבקנים, קרדית אבק הבית, נבגים של עובש, דשא ואפילו קשקשים של חיות אחרות. אלרגיות אלו, הידועות גם בשם דרמטיטיס אטופית, נפוצות במיוחד בקרב כלבים אך עשויות להופיע גם בחתולים. התופעה נובעת מנטייה גנטית, כך שחלק מהכלבים והחתולים רגישים יותר לחשיפה מתמשכת לאלרגנים. חיות מחמד עשויות להתחיל להראות תסמינים בגיל צעיר יחסית (בין 1 ל-3 שנים), כאשר החשיפה המצטברת לאלרגנים גורמת להחמרת התסמינים לאורך זמן. גורמים נפוצים לאלרגיות סביבתיות אבקנים:  פרחים, עצים, עשבים ודשא הם מקורות נפוצים לאלרגנים. האלרגיה נוטה להיות עונתית (למשל, באביב או בקיץ). קרדית אבק הבית:  קרדיות זעירות המצויות במצעים, שטיחים ובדים אחרים מהוות גורם נפוץ לאלרגיות כרוניות. עובש ופטריות:  נבגים של פטריות נמצאים לעיתים קרובות באזורים לחים או חשוכים בבית ובחוץ. חומרים כימיים:  ניקוי ביתי, מטהרי אוויר או כימיקלים אחרים עשויים לעורר תגובה אלרגית. חומרים אחרים:  קשקשים של חיות אחרות, נוצות וצמר. תסמינים של אלרגיות סביבתיות בכלבים ובחתולים התסמינים משתנים מבעל חיים אחד לשני, אך ישנם סימנים נפוצים שיכולים להצביע על אלרגיה סביבתית. בכלבים: גרד מתמיד:  הכלב עשוי לגרד באזורים מסוימים, כמו הפנים, האוזניים, בתי השחי, המפשעה וכפות הרגליים. ליקוק יתר:  בעיקר בכפות הרגליים ובאזורים מגורים. אדמומיות בעור:  מופיעה באזורים הנגועים, לעיתים קרובות כתגובה לגרד. זיהומים משניים בעור ובאוזניים:  זיהומים חיידקיים או פטרייתיים נפוצים בעקבות פגיעה בעור. נשירת שיער:  נשירה באזורים מסוימים הנובעת מליקוק וגירוד מתמשכים. קשקשת בעור:  עור יבש ומגורה עשוי להיות סימן נוסף. בחתולים: ליקוק מוגבר:  החתול עשוי ללקק את עצמו באופן אובססיבי, במיוחד באזורים כמו הבטן או הרגליים. נשירת שיער באזור מסוים:  תופעה נפוצה בחזה ובבטן. פריחה אדומה:  נראית על העור, לעיתים קרובות באזורים החשופים. גרד חמור:  בחתולים, הגירוד יכול להוביל לפצעים פתוחים או לקרחות. הפרשות מהעיניים ומהאף:  במקרים מסוימים עשויים להופיע דמעת יתר או נזלת. אבחון אלרגיות סביבתיות בכלבים וחתולים אבחון של אלרגיה סביבתית הוא תהליך מורכב שמטרתו לשלול גורמים אחרים, כגון אלרגיה למזון, אלרגיה לפרעושים או גירויים מגורמים חיצוניים. שלבי האבחון: היסטוריה רפואית מפורטת:  וטרינר ישאל על הופעת התסמינים, עונתיות, חשיפות סביבתיות ותזונה. בדיקה פיזיקלית:  סקירה של עור, אוזניים ואזורי גירוד כדי לזהות דלקות, פריחות או נגעים. בדיקות עור (Intradermal Testing):  הזרקת כמויות קטנות של אלרגנים מתחת לעור כדי לבדוק תגובה. בדיקות דם:  נועדו למדוד נוגדנים לאלרגנים מסוימים. שיטת אלימינציה:  הרחקת מזון או אלרגנים פוטנציאליים כדי לשלול גורמים אחרים. טיפול באלרגיות סביבתיות הימנעות מאלרגנים: ניקוי תכוף של מצעים, שטיחים ומשטחים אחרים בבית. שימוש במסנני אוויר והפחתת לחות באזורים בעייתיים. הימנעות מהליכות בשעות שיא החשיפה לאבקנים. תרופות וטיפולים: אנטיהיסטמינים:  יעילים להפחתת גרד ודלקת קלה. סטרואידים:  משמשים במקרים חמורים, אך מתן ממושך עשוי לגרום לתופעות לוואי. תרופות מדכאות מערכת החיסון (Cyclosporine):  מטפלות בגרד כרוני ובדלקת מתמשכת. שימוש בשמפו רפואי:  שמפו מרגיע עם מרכיבים כמו שיבולת שועל או כלורהקסידין מסייע בהפחתת גירוי. טיפול באומגה 3:  תוספי חומצות שומן חיוניות לשיפור בריאות העור. אימונותרפיה (חיסונים): חיסונים נגד אלרגנים הם טיפול ממוקד שבו מזריקים לחיית המחמד מינונים עולים של האלרגנים שזוהו כדי להרגיל את מערכת החיסון. תהליך זה עשוי להימשך מספר חודשים או שנים, אך הוא יעיל במניעת התסמינים לטווח ארוך. ניהול יומיומי של אלרגיות סביבתיות רחיצת כפות רגליים לאחר טיולים כדי להסיר אבקנים או חומרים מגרים. שמירה על פרווה נקייה ומסורקת. מתן תוספי תזונה המיועדים לבריאות העור. ביקור תקופתי אצל וטרינר למעקב אחר מצב העור והתגובה לטיפול. מתי לפנות לווטרינר? אם הכלב או החתול שלך מראה סימנים של גרד, אדמומיות, נשירה חריגה או הפרשות מאזור האוזניים או העיניים, חשוב לפנות לווטרינר. אבחון וטיפול מוקדם יכולים למנוע סיבוכים ולהקל על חיית המחמד שלך. סיכום אלרגיות סביבתיות הן מצב כרוני אך ניתן לניהול בכלבים וחתולים. עם זיהוי נכון של האלרגנים הגורמים לבעיה וטיפול מתאים, ניתן להקל על חיית המחמד ולשפר את איכות חייה. הטיפול משלב אסטרטגיות שונות, כולל הימנעות מאלרגנים, תרופות מותאמות ואימונותרפיה, ולכן נדרש שיתוף פעולה הדוק בין הבעלים לווטרינר. מילות קישור לחיפוש כלבים וחתולים אלרגיות סביבתיות אלרגיות עונתיות אצל חיות מחמד גורמי אלרגיה סביבתיים בכלים וחתולים טיפול באלרגיות סביבתיות בחיות מחמד אטופיק דרמטיטיס בכלבים וחתולים אבחון אלרגיות בחיות מחמד גרד בכלבים למה הכלב מתגרד גרד בחתולים למה החתול מתגרד אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

פגיעה עצבית רדיאלית היא אובדן חלקי או מלא של תפקוד העצב הרדיאלי. עצב זה נובע מעצבי עמוד השדרה הצוואריים (C7, C8,) ועצבי בית החזה (T1 ו-(T2. תפקידו המוטורי הוא לאפשר התכווצות של שרירי כף היד (הקרפוס), המרפק ומפרקי האצבעות. העצב הרדיאלי גם מעביר מידע חושי מעור כפות הרגליים הקדמיות.   פגיעה עצבית רדיאלית נגרמת בדרך כלל מטראומה, כגון טראומה קהה (תאונת דרכים למשל) או טראומה חודרת (פצע ירי). פגיעה בעצב יכולה לייצג נזק נלווה, כפי שמתרחש עם שברים סמוכים. סיבות נדירות כוללות קריש דם או גידול בחוט השדרה הפלקסוס הברכיאלי (עצבוב בית השחי) או עצם הזרוע.   פגיעה בעצב יכולה להתרחש בכל מקום במסלולו. התפקוד החושי ו/או המוטורי עלולים להיפגע. פגיעה מלאה בברכיאל פלקסוס  (C7-T1) כתוצאה ממתיחה חמורה של הגפה הקדמית או טראומה לעצם השכמה משפיעה לרוב על שורשי העצבים המוטוריים של העצב הרדיאלי. פציעות בעצב הרדיאלי מטראומה ישירה או בקשר עם שברים של עצם הזרוע יכולים להשפיע על עצבים הרחק מאתר הפציעה.   תוארו שלושה שלבים של נזק עצבי היקפי. בחומרה הנעה בין הפחות לחמור ביותר: נוירופרקסיה, אקסונוטמזיס ונוירוטמזיס. נוירופרקסיה היא אובדן חולף של תפקוד עצבי משני לחסימת הולכה, ולעיתים נזק לשכבה העוטפת את העצב (שכבת המיאלין). Axonotmesis נובע משיבוש מוחלט של האקסון ונדן המיאלין. המסגרת התומכת הכוללת פרינאוריום ואפינאוריום נותרה ללא פגע, כך שחזרה לתפקוד היא לרוב סבירה. Neurotmesis היא הצורה החמורה ביותר של פציעה. גוף תאי העצב מנותקים מהאקסון, מעטפת המיאלין ומהמסגרת התומכת. נזק עם neurotmesis הוא בדרך כלל קבוע והחלמה לא סבירה ללא התערבות כירורגית.     ברוב המקרים האבחנה של פגיעה עצבית רדיאלית מבוססת על ממצאי בדיקה גופנית ונוירולוגית.   ממצעים אופייניים הם חולשה וחוסר יכולת לשאת משקל על הגפה הקדמית. למרבה המזל, נזק לעצב הוא בדרך כלל חד צדדי. מקרים דו-צדדיים נדירים מרמזים על מעורבות של חוט השדרה. רדיוגרפיה: צילומי רנטגן מסמנים אם פגיעה בעצב הרדיאלי היא משנית לשבר/פציעה של עצם ארוכה, או לפריקת מפרקים. רדיולוגיה מתקדמת: הערכה אולטרסאונוגרפית או בעזרת הערכת תהודה מגנטית (MRI) של העצב הרדיאלי אינה מבוצעת באופן קבוע בבעלי חיים, אך קיימים מספר מחקרים באנשים המתארים כיצד להשתמש ולבצע הערכה זו במקרים של נזק עצבי רדיאלי טראומטי. בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות: ניתן לבצע בדיקות אלקטרודיאגנוסטיות כדי לקבוע בצורה מדויקת יותר את המיקום לאורך העצב הרדיאלי בו התרחש הנזק. בדיקות כאלה כוללות אלקטרומיוגרפיה; מהירות הולכה עצבית מוטורית ותחושתית; הערכת פוטנציאל הגב של חבל חוט; ובדיקת גלי F.   ביופסיה/היסטופתולוגיה: ביופסיה של העצב הפגוע מבוצעת רק לעתים נדירות, ניתן לראות בה דרגות שונות של ניוון מיאלין, בהתאם לחומרת הפציעה.   כל גזע, גיל או מין של כלב יכולים להיות מושפעים.   סימנים קליניים החולה עלול להראות חולשה או שיתוק של שרירי הפשיטה(אקסטנסיה) של מפרק כף היד (הקרפוס), המרפק ומפרקי האצבעות (הפלנגות). בעל החיים אינו מסוגל לשים משקל מלא על הגפה הקדמית הפגועה. הגפה נראית שמוטה כשהמרפק שמוט או מכופף. יתכן גם כי הגפה תגרר לאורך הקרקע, וטראומה משנית לגב הכפה היא שכיחה.     ממצאים קליניים כיפוף יתר של המרפק צליעה של רגל קדמית ניוון שרירים ברגל הקדמית חסר פרופריוצפטיבי קדמי חולשת גפיים קדמיות הליכה לא נורמלית שרירים רפויים רפלקס תלת ראשי חסר כיבים כיבים על הגב של הכפה הקדמית הליכה על הגב של הכפה הקדמית     כלב עם פגיעה עצבית רדיאלית ברגל שמאל קדמית     אבחון אלקטרומיוגרפיה של שריר (EMG) פוטנציאל דנרבציה קיימים אלקטרופיזיולוגיה של רקמת עצבים, מהירות הולכה עצבית גירוי חשמלי חסר     טיפול קיימים מספר סוגים שונים של טיפול בפגיעות עצביות היקפיות בבני אדם. הם כוללים תיקון כירורגי של העצב הפגוע; שחזור עם פלאפ של עצב חופשי.  גירוי חשמלי כדי לאפשר צמיחה מחודשת וריפוי עצבים. ניסיון מועט דווח בכלבים עם טכניקות אלו. אם נזק עצבי הוא תוצאה ישירה של שבר עצם, אזי יש לבצע תיקון שבר.   טיפול תומך שיקום גופני מומלץ לשמירה על גמישות השרירים המפרקים, וטווחי התנועה. פיזיותרפיה חשובה מאוד להקלת החזרה לתפקוד. ניתן להשתמש בנעלים או גרביים כדי להגן על הכפה ולמנוע יצירת פציעות בגפה. אם תפקוד העצבים אינו חוזר ו/או מתרחשת פציעה עקב גרירה ניתן לשקול קטיעה של הגפה הקדמית.     ניטור ופרוגנוזה מעקב אחר טראומה משנית ופצעים בגב הכפה, וסימנים של יצירת מומים עצמיים על ידי בעל החיים. האחרון נפוץ ביותר כאשר נעדרת תחושת הכאב. צמיחה מחודשת של האקסונים מתרחשת בקצב של 1 מ"מ ליום במערכת העצבים ההיקפית. כל עוד הגפה מגיבה לתגובת כאב הפוטנציאל לחזרה לתפקוד הוא סביר עד טוב. אם תחושת הכאב נעדרת, במיוחד אם היא נשארת נעדרת במשך 4 שבועות או יותר לאחר הפציעה, הפרוגנוזה לחזרה לתפקוד נמוכה.   אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

הַגדָרָה סטומטיטיס היא דלקת של  הפה. זה בדרך כלל מצב כרוני שמתחיל בפריודונטיום (כלומר חניכיים ורקמות רכות המקיפות את השיניים) או באזור הפה והלוע. היא עלול להתרחש במקביל לדלקת חניכיים או גלוסיטיס (כלומר דלקת בלשון).   אתולוגיה ופתופיזיולוגיה רקמות הפה נחשפות ללא הרף לפתוגנים חיידקיים ולחלבונים אנטיגנים. בפה בריא, התקדמות המחלה נמנעת על ידי המערכת החיסונית של המארח. כל חוסר איזון של מערכת החיסון של המארח עלול לגרום למחלה. ככזה, סטומטיטיס יכול להתרחש עם תגובות מארח לא מספקות או עם תגובה מוגזמת של מערכת החיסון(מחלות אוטואימיוניות).   הסיבה המדויקת לדלקת חניכיים כרונית של חתולים אינה ידועה. סביר להניח שהמחלה היא רב-גורמית, הכוללת שילוב של חומרים זיהומיים ו/או אנטיגנים אחרים דרך הפה ותגובה חיסונית לא תקינה.   זיהומים חיידקיים זיהומים חיידקיים ממלאים תפקיד חשוב בסטומטיטיס. המיקרופלורה(המערכת החיידקית) של חלל הפה בחתולים עם דלקת חניכיים עשויה להיות שונה מזו של חתולים בריאים. במחקר אחד, השכיחות של החיידיקים Enterococcus faecalis וחיידקים אנאירוביים הייתה גבוהה יותר בחתולים עם דלקת חניכיים (n=32) בהשוואה לחתולים בריאים (n=72.8) לעומת זאת, השכיחות של Pasteurella multocida הייתה גבוהה יותר בקבוצת הביקורת.  עדויות סותרות נמצאו לגבי תפקידה של Bartonella spp . בדלקת חניכיים של חתולים.  6 מחקרים מצאו ערכי חיזוי חיוביים ושליליים ירודים לנוכחות של Bartonella spp .   זיהום ויראלי סטומטיטיס נקשרה לזיהומים ויראליים שונים, כאשר נגיף קליצי חתולים מעורב לרוב. נגיף הרפס חתולי פחות נפוץ. מחקר אחד מצא RNA קליצי וירוס חתוליים ב-53% ממשטחי הפה של הלוע מחתולים עם סטומטיטיס לעומת 14% מחתולי הביקורת. מחקר שנערך בספרד בודד  calicivirus מ-58.4% מהחתולים עם דלקת חניכיים אך רק 15.3% מחתולי הביקורת. מחקר נוסף דיווח שכמעט כל החתולים עם סטומטיטיס אחורי(קאודאלי) היו נשאים כרוניים של calicivirus, בעוד שרק 30% מהחתולים הנורמליים היו נשאים. לבסוף, מחקר אחר הדגים המצאות RNA של calicivirus ב-40% מהביופסיות שנלקחו מחתולים עם דלקת חניכיים לימפוצטית-פלסמציטית כרונית.   תפקידם של וירוס לוקמיה של חתולים (FeLV) ושל וירוס כשל חיסוני (FIV) בחתולים  אינו ברור. מחקרים קודמים לא הראו הבדל משמעותי בשכיחות של זיהום FeLV או FIV בחתולים עם סטומטיטיס בהשוואה לחתולים לא מושפעים. עם זאת, במחקר עדכני יותר של 1,953 חתולים עם סטומטיטיס, שכיחות נוגדנים עבור FeLV הייתה 12.2% ו-FIV הייתה 13.9 %, כאשר 2.2% מהחתולים הראו זיהום משותף בשניהם. שיעורי שכיחות אלו גבוהים יותר בהשוואה לשכיחות של FeLV (2.3%) ו-FIV (2.5%) במחקר על חתולים שלא נבחרו ספציפית למחלת הפה.   מחלה אימונו-ריאקטיבית סטומטיטיס עלולה להתפתח כצורה של מחלה מתווכת חיסונית. שינויים דלקתיים מתרחשים משנית לתגובה חסרה או מוגזמת לחיידקי פלאק ורעלים נלווים.8 חתולים עם סטומטיטיס מפגינים בדרך כלל גמופתיה פוליקונלית, עם ריכוזים גבוהים של הנוגדנים IgG, IgM ו-IgA בסרום. רמות IgM ו-IgG ברוק מוגברות לעתים קרובות, ורמות IgA ברוק יורדות, דבר המצביע על ירידה במנגנוני ההגנה המקומיים של הפה. נוכחות של חדירת תאי מערכת החיסון- לימפוציטים-פלסמציטים מעידה עוד יותר על מרכיב חיסוני. סטומטיטיס קשורה גם רמה גבוהה של ציטוקינים דלקתיים וביטוי מוגבר של תאי T שונים ומולקולות MHC Class II.   קומפלקס גרנולומה אאוזינופילית היא מחלה דלקתית של חתולים הקשורה להצטברות מקומית של אאוזינופילים. למרות שהאטיולוגיה המדויקת אינה ידועה, עשויות להיות מעורבות תגובות חיסוניות לגורמים שונים. בנוסף לנגעים בעור, היא עלולה להוביל לכיבים בשפה העליונה ומסביב לניבים המקסילרים. גרנולומות ליניאריות עשויות להופיע גם על השפתיים, החניכיים, החך והלשון. גרנולומות יכולות להופיע כמסה בעלת אונות שעלולה לגרום או לא לגרום לכיב. זיהומים משניים של גרנולומות עלולים להתרחש.   אִבחוּן היסטוריה:  ירידה בתיאבון, הליטוזיס(ריח רע מהפה), פטיאליזם, דימום אוראלי, דיספאגיה(הפסקת אכילה), ירידה במשקל וכאבי פה. במחקר אחד של 26 חתולים עם דלקת חניכיים כרונית , 88.2% סבלו מדיספאגיה ו-76.5% סבלו מהליטוזיס.   בדיקה גופנית: עשויה לכלול הליטוזיס, ריור מוגבר, דימום מהפה, כאבים בפה, הפרשות מהאף, הפרשות מהעיניים, נפיחות בפנים, לימפדנופתיה תת-ליסתית(נפיחות של קשרי הלימפה באזור הגרון) התייבשות, מצב גוף ירוד ופרווה לא מטופחת.   בדיקה יסודית של הפה עשויה לדרוש הרגעה או הרדמה. ניתן לראות אריתמה, כיבים,  וצמיחה מוגזמת  של רקמת החניכיים (איור 1). הנגעים עלולים לדמם בקלות בבדיקה. לקויות נוספות  כגון נסיגת חניכיים, הצטברות רובד ואבנית (איור 4), פגיעות בשיניים יתכנו גם הן.     ספירת דם מלאה:  הממצאים עשויים לכלול לויקוציטוזיס ואאוזינופיליה. חריגות אחרות תלויות בסיבות הבסיסיות ובבעיות במקביל.   פאנל ביוכימיה:  ניתן להבחין בהיפרגלובולינמיה. חריגות אחרות משקפות סיבות בסיסיות ובעיות במקביל.   בדיקות ויראליות: בדיקות FELV ו-FIV מומלצות לכל חתול עם סטומטיטיס     רדיוגרפיה: ניתן לבצע צילומי שיניים כדי להעריך נגעים תחת החניכיים ופגיעות בשיניים. במחקר אחד, ל-49% מהחתולים עם דלקת חניכיים הייתה ספיגת שורש ו-56% שמרו על שורשי השיניים בצילומי שיניים. ביופסיה/היסטופתולוגיה: ביופסיה של רקמות והיסטופתולוגיה יכולות לשלול תהליכים ניאופלאסטיים. היסטופתולוגיה עשויה גם לחשוף חדירות לימפוציטים-פלסמציטיים.   בדיקות אחרות: ניתן לבצע מבחני שרשרת פולימראז (PCR) ואימונוהיסטוכימיה כדי להעריך נוכחות של גורמים ויראליים כגון calicivirus.   סיגנלמנט סטומטיטיס מתרחשת בדרך כלל בחתולים בוגרים ובגיל העמידה. חתולים גזעיים (למשל פרסיים, סיאמיים, אבסיאן) עשויים להיות בעלי נטייה מוגברת. לא דווח על נטייה מינית.     סימנים קליניים הסימנים הקליניים עשויים לכלול דיספאגיה, הליטוזיס, דימום פה, פטאליזם, לימפדנופתיה, כאבי פה, עדות להתייבשות, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל ומצב גוף ירוד.   טיפול הטיפול הוא לרוב רב גורמים. מטרות הטיפול כוללות שליטה בתהליך הדלקתי,  הפחתת התגובה החיסונית, ניהול מקורות זיהום, ניהול כאב  ומתן תזונה מספקת.   טיפול שיניים כירורגי עקירות שיניים מניבות תוצאות טובות יותר מטיפול רפואי בלבד, והן נחוצות בדרך כלל כדי לשלוט בסימנים הקליניים. קיים ויכוח לגבי אילו שיניים לעקור. יש צורך בצילום רנטגן דנטלי מלא כדי להעריך שיניים למחלה תת-חניכית; עם זאת, מכיוון שהרובד החיידקי מנציח את הדלקת, ייתכן שיהיה צורך לעקור שיניים שנראות בריאות. בדרך כלל עקירה של כל השיניים הקאודאליות(אחוריות) לניבים(כלומר עקירות פה חלקיות) מספיקה; עם זאת, חלק מהחתולים עם דלקת קרניאלית(קדמית) דורשים עקירת פה מלאה. יש לשקול אנטיביוטיקה ומשככי כאבים.   טיפול רפואי ניתן להשתמש באנטיביוטיקה כטיפול יחיד אך התגובה היא בדרך כלל לטווח קצר. האפשרויות הנפוצות כוללות קלינדמיצין, מטרונידזול, אמוקסיצילין או דוקסיציקלין.   קורטיקוסטרואידים אינם נחשבים עוד כטיפול קו ראשון בדלקת חניכיים בחתולים. עם זאת, ניתן להשתמש בהם באופן זמני כדי להפחית כאב, להפחית דלקת ולעורר תיאבון במידת הצורך. מינונים גבוהים של קורטיקוסטרואידים אינם מומלצים, במיוחד בחתולים עם זיהומים ויראליים, כגון calicivirus או herpesvirus. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) עשויות להוות חלופה טובה יותר עבור חתולים מסוימים לשיכוך כאבים ולהפחתת דלקת.   ציקלוספורין  שימש בהצלחה בחלק מהחתולים עם השפעות אנטי-לימפוציטיות ואימונומודולטוריות. ציקלוספורין הביא לשיפור משמעותי בחתולים שלא השתפרו עם עקירות פה חלקיות או מלאות. במחקר זה, 7/9 חתולים שטופלו בציקלוספורין הראו שיפור של מעל 40% של מחלות סטומטיטיס בהשוואה ל-1/7 חתולים בקבוצת פלצבו.   טיפולים נוספים טיפול בלייזר שימש לטיפול במקרים שאינם עמידים לטיפול רפואי ועקירות. ביטול רקמה שגשוג מעודד פיברוזיס ויצירת רקמת גרנולציה, מה שמאפשר ריפוי. אבלציה בלייזר יכולה להפחית כאב ודלקת, ולעודד כלי דם של רקמות סמוכות. טיפולי לייזר חוזרים בדרך כלל כל 3-4 שבועות. שימוש מקביל בקורטיקוסט רואידים במינונים מופחתים ומשככי כאבים נפוץ.   תאי גזע מזנכימליים שמקורם בשומן עשויים להיות גם אופציה לטיפול בסטומטיטיס. במחקר אחד, 7 חתולים עם דלקת חניכיים כרונית טופלו בשתי זריקות IV, בהפרש של חודש אחד. לארבעה חתולים הייתה תגובה חיובית.   טיפול תומך יש לשקול להתחיל בתזונה היפואלרגנית כדי להפחית את החשיפה דרך הפה לאנטיגנים למזון במקרים של חשד לאלרגיה למזון. ניתן לנסות גם תוספי חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6; עם זאת, עדויות ליעילות עבור stomatitis אינן ברורות.5-7 מחקר אחד הראה ששינויים ביחס חומצות שומן אומגה 6/אומגה 3 לא הפחיתו את הדלקת או שיפרו את הריפוי בחתולים שנפגעו.   מוצרי שיניים מקומיים המכילים כלורהקסידין(משחת דנטאספט למשל) הם אמצעים משלימים מועילים לשליטה על היווצרות רובד חיידקי ואבנית. ייתכן שיהיה צורך במשככי כאבים   ניטור חולים שנפגעו וגם חתולים בריאים דורשים בדיקות אוראליות תקופתיות כדי לעקוב אחר מצב השיניים והחניכיים. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

היפוך קיבה בכלבים: מדריך מקיף על המצב, תסמיניו והטיפול הנדרש היפוך קיבה, המכונה גם התרחבות וסיבוב קיבה  או Gastric Dilatation-Volvulus (GDV), הוא מצב חירום רפואי חמור ומסכן חיים המתרחש בעיקר אצל כלבים מגזעים גדולים ובינוניים עם מבנה גוף חזה עמוק. מצב זה מתרחש כאשר הקיבה מתרחבת מאוד בשל הצטברות של גזים, נוזלים או מזון ולאחר מכן מסתובבת סביב צירה. סיבוב זה חוסם את זרימת הדם לקיבה ולמעיים, מה שעלול לגרום לנזק משמעותי לרקמות ואף למוות אם לא מטופל באופן מיידי. תיאור התופעה וסוגיה 1.      התרחבות קיבה בלבד (Gastric Dilatation): מצב שבו הקיבה מתרחבת באופן משמעותי אך אינה מסתובבת. לעיתים זהו שלב מקדים להיפוך קיבה. עשוי לגרום ללחץ על איברים סמוכים ולגרום לחוסר נוחות משמעותית לכלב. 2.      התרחבות וסיבוב קיבה (Gastric Dilatation-Volvulus): זהו המצב המתקדם והחמור ביותר. הקיבה מתרחבת ומסתובבת בזווית של 90 עד 360 מעלות, דבר החוסם את הוושט והמעיים ומונע את ריקון הקיבה. סיבוב זה חוסם את זרימת הדם, מה שמוביל למוות של רקמות הקיבה, לירידה חדה בלחץ הדם ולשוק. גורמים וסיכונים להתפתחות היפוך קיבה גורמי סיכון: גזעים בסיכון גבוה: כלבים בעלי מבנה חזה עמוק כגון: דני ענק. רועה גרמני. ויימרנר. בוקסר. סן ברנרד. גזעים קטנים ובינוניים, כמו פודל בינוני, יכולים גם הם לחוות את התופעה, אך בשכיחות נמוכה יותר. גיל ומין: כלבים מבוגרים (מעל גיל 7) נמצאים בסיכון גבוה יותר. זכרים מועדים מעט יותר לנפגעים מהתופעה לעומת נקבות. הרגלי אכילה: אכילת כמויות גדולות של מזון בבת אחת. אכילה מהירה במיוחד, המובילה לבליעת אוויר יחד עם המזון. שתייה מרובה של מים מיד לאחר הארוחה. פעילות גופנית לאחר הארוחה: ריצה, משחק או פעילות גופנית אינטנסיבית זמן קצר לאחר אכילה. גורמים נוספים: מתח כרוני עלול להגדיל את הסיכון. מבנה גנטי המאפיין כלבים מגזעים מסוימים. תסמינים קליניים של היפוך קיבה היפוך קיבה הוא מצב המתפתח במהירות ולכן חשוב לזהות את התסמינים בשלב מוקדם כדי למנוע סיבוכים חמורים. התסמינים כוללים: 1.      סימנים חיצוניים: נפיחות בטנית:  הבטן נראית נפוחה מאוד, בעיקר בצד שמאל. ניסיונות הקאה ללא תוצאה:  הכלב מנסה להקיא אך מצליח להוציא רק כמות קטנה של רוק או קצף. ריור מוגבר:  רוק בכמות גדולה. 2.      שינויים בהתנהגות: חוסר מנוחה: הכלב עלול לנוע ממקום למקום, לנסות לשכב ולהתרומם שוב ושוב. אנחות או יללות: סימני כאב חדים. 3.     קשיים פיזיולוגיים: קשיי נשימה:  לחץ מוגבר על הסרעפת מקשה על הנשימה. חולשה:  הכלב נראה חלש מאוד ועשוי להראות סימני בלבול. התמוטטות:  במקרים חמורים הכלב עלול להתמוטט ולהיכנס לשוק. 4.     סימני שוק: דופק מהיר אך חלש. חניכיים חיוורות או כחלחלות. ירידה חדה בלחץ הדם. אבחון היפוך קיבה האבחון מתבצע בדרך כלל במרפאה וטרינרית וכולל: בדיקה גופנית: זיהוי נפיחות בטנית. הערכת צבע החניכיים וקצב הלב. צילומי רנטגן: רנטגן בטן הוא כלי האבחון החשוב ביותר לזיהוי סיבוב הקיבה. בדיקות דם: למדידת שינויים ברמות האלקטרוליטים ותפקוד האיברים. טיפול בהיפוך קיבה היפוך קיבה הוא מצב חירום הדורש טיפול מיידי הכולל: ייצוב ראשוני: מתן נוזלים תוך-ורידיים במהירות כדי להעלות את לחץ הדם ולמנוע שוק. מתן חמצן במידת הצורך לשיפור רמות החמצן בדם. שחרור הלחץ מהקיבה: הכנסת צינור דרך הפה לקיבה כדי לשחרר את הגזים הכלואים. במקרים בהם לא ניתן להכניס צינור, מתבצע דיקור הקיבה. ניתוח חירום: תיקון סיבוב הקיבה. הסרת רקמות שנפגעו כתוצאה מאי זרימת דם. קיבוע הקיבה לדופן הבטן (גסטרופקסיה) כדי למנוע הישנות המצב. מניעה של היפוך קיבה צעדים למניעה: חלוקת הארוחות: האכלת הכלב במספר ארוחות קטנות ביום במקום ארוחה אחת גדולה. אכילה איטית: שימוש בקערות מיוחדות להאטת קצב האכילה. פעילות גופנית מבוקרת: הימנעות מפעילות גופנית אינטנסיבית לפחות שעה-שעתיים לאחר הארוחה. ניתוח מונע (פרופילקטי): קיבוע קיבה מונע בגזעים בסיכון גבוה במהלך ניתוח עיקור או סירוס. מילות מפתח לבעלי כלבים המחפשים מידע: כלב עם בטן נפוחה. הכלב לא מצליח להקיא. טיפול חירום לכלב עם נפיחות בבטן. איך למנוע היפוך קיבה אצל כלבים. גסטרופקסיה לכלבים בסיכון. סיבוב קיבה בגזעים גדולים. נפיחות קיבה בכלב סימנים. סיכום היפוך קיבה הוא מצב מסכן חיים הדורש התערבות רפואית מיידית. זיהוי מוקדם של התסמינים, כמו נפיחות בטנית או ניסיונות הקאה לא מוצלחים, ופנייה דחופה לווטרינר יכולים להציל את חייו של הכלב. בנוסף, שמירה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה ונקיטת אמצעי מניעה עשויים להפחית את הסיכון למצב חמור זה. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

היפרתירואדיזם- יתר פעילות של בלוטת התריס בכלבים: המדריך השלם להבנת המחלה, תסמיניה ודרכי הטיפול היפרתירואדיזם, או פעילות יתר של בלוטת התריס, היא מצב רפואי נדיר בכלבים, בו בלוטת התריס (Thyroid Gland)  מייצרת כמויות מופרזות של הורמוני תירואיד, T3 (טריודוטירונין) ו-T4 (תירוקסין). הורמונים אלו אחראיים לוויסות המטבוליזם בגוף, ולפיכך, עודף בהורמונים הללו יכול להאיץ את קצב חילוף החומרים ולהוביל למגוון רחב של תסמינים המשפיעים על מערכות רבות בגוף הכלב. תפקידה של בלוטת התריס ומנגנון המחלה בלוטת התריס ממוקמת בצוואר הכלב, סמוך לקנה הנשימה, והיא משחררת הורמוני תירואיד המווסתים: קצב חילוף החומרים. צריכת האנרגיה בגוף. תפקוד מערכת העצבים והלב. ייצור חום ושמירה על טמפרטורת גוף תקינה. בהיפרתירואדיזם, עודף בהפרשת ההורמונים גורם להאצה כללית של תהליכים פיזיולוגיים, מה שיכול להוביל לעומס על איברי הגוף, במיוחד על הלב, הכליות, והכבד. גורמים להיפרתירואדיזם בכלבים היפרתירואדיזם בכלבים עשוי לנבוע ממספר גורמים עיקריים: 1.     קרצינומה של בלוטת התריס (Thyroid Carcinoma) : זוהי הסיבה השכיחה ביותר להיפרתירואדיזם בכלבים. מדובר בגידול ממאיר בבלוטת התריס, המוביל לייצור בלתי מבוקר של הורמוני תירואיד. גידול זה נוטה להיות אגרסיבי ולעיתים שולח גרורות לריאות או לאיברים אחרים. 2.     טיפול יתר בהיפותירואידיזם: כלבים המאובחנים עם תת-פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism) ומקבלים מינון גבוה מדי של תחליפי הורמוני תירואיד עלולים לפתח פעילות יתר של בלוטת התריס. 3.     גורמים נדירים: מצבים נדירים אחרים, כמו גידולים שפירים (אדנומה), יכולים גם הם לגרום להיפרתירואדיזם. תסמינים של היפרתירואדיזם בכלבים הסימנים הקליניים של היפרתירואדיזם נובעים מהאצת המטבוליזם ומהעומס המוגבר על איברי הגוף. התסמינים כוללים: 1.     שינויים במשקל ובתיאבון: ירידה במשקל:  אחד הסימנים הבולטים הוא ירידה ניכרת במשקל, למרות תיאבון מוגבר או אכילה רגילה. תיאבון מוגבר:  הכלב עשוי להפגין רעב מוגבר, לאכול כמויות גדולות מהרגיל ולעיתים אף לחפש מזון שאינו מתאים. 2.      תסמינים התנהגותיים: היפראקטיביות:  הכלב עשוי להפגין חוסר שקט, תנועתיות מוגברת או עצבנות. תוקפנות:  חלק מהכלבים עשויים להפוך לעצבניים או תוקפניים. 3.     שינויים במערכת העיכול: הקאות תכופות או שלשולים. צואה רכה ולעיתים עם ריח חריף במיוחד. 4.      תסמינים גופניים: נשירת פרווה:  איכות הפרווה מתדרדרת, והיא עלולה להפוך למדובללת, יבשה או דקה. עור דק או פגיע:  פצעים עלולים להחלים בקצב איטי מאוד. 5.      מערכת השתן: פולידיפסיה ופוליאוריה:  שתייה מוגברת (צמא) והשתנה מרובה. 6.      לב וכלי דם: דופק מהיר מאוד (טכיקרדיה) ולחץ דם גבוה (יתר לחץ דם), אשר יכולים להוביל לעומס משמעותי על הלב. במקרים חמורים: סימנים לאי ספיקת לב. איך מאבחנים היפרתירואדיזם בכלבים? האבחון כולל שילוב של היסטוריה רפואית, בדיקות גופניות ומעבדתיות: 1.     בדיקות דם: רמות גבוהות של הורמוני תירואיד (T4 ו-T3) הן המדד האמין ביותר להיפרתירואדיזם. ניתן גם לבדוק רמות TSH (Thyroid Stimulating Hormone), שלרוב יהיו נמוכות במחלה זו. 2.     הדמיה: אולטרסאונד או סריקות מתקדמות (CT/MRI) לאיתור גידולים בבלוטת התריס. במקרים של חשד לגרורות, ניתן לבצע צילום רנטגן או סריקות CT של הריאות. 3.     ביופסיה: במקרים של גידולים חשודים, ניתן לקחת דגימה מבלוטת התריס לאישור האבחנה. טיפול בהיפרתירואדיזם בכלבים הטיפול תלוי בסיבה להיפרתירואדיזם ובמצבו של הכלב: 1.     טיפול תרופתי: תרופות כמו מתימזול (Methimazole) ניתנות כדי להאט את ייצור הורמוני התירואיד. טיפול זה מתאים בעיקר לכלבים שאינם מועמדים לניתוח. 2.     טיפול כירורגי: הסרת בלוטת התריס או הגידול באמצעות ניתוח. שיטה זו יעילה במיוחד אם הגידול מוגבל ואינו גרורתי. 3.      טיפול ביוד רדיואקטיבי: זהו טיפול מתקדם המיועד להרוס את רקמת בלוטת התריס הפעילה יתר על המידה. טיפול זה זמין במרכזים וטרינריים מתקדמים בלבד. 4.     טיפול תומך: תרופות לשליטה בלחץ הדם ולתמיכה בלב, במיוחד בכלבים עם טכיקרדיה או יתר לחץ דם. תזונה מותאמת המפחיתה את העומס על מערכת העיכול והכבד. מעקב וניהול המחלה היפרתירואדיזם דורש מעקב שוטף כדי לוודא שהטיפול יעיל: בדיקות דם תקופתיות למדידת רמות הורמוני התירואיד. ניטור לחץ דם ודופק. התאמת מינון התרופות לפי הצורך. שאלות נפוצות על היפרתירואדיזם בכלבים: האם כלבים יכולים לחזור לחיים נורמליים אחרי הטיפול?  כן, עם טיפול מתאים ומעקב צמוד, כלבים רבים יכולים ליהנות מאיכות חיים טובה. מה הסימנים המוקדמים ביותר להיפרתירואדיזם?  ירידה במשקל בשילוב עם תיאבון מוגבר ואי שקט. מילות מפתח למנועי חיפוש: כלב רזה למרות שאוכל הרבה. ירידה במשקל בכלב מבוגר. דופק מהיר בכלב. פרווה יבשה ומדובללת בכלב. צמא מוגבר בכלב. בלוטת התריס כלב טיפול. איך מזהים גידול בבלוטת התריס אצל כלבים. סיכום היפרתירואדיזם בכלבים היא מחלה נדירה אך משמעותית, אשר עשויה להשפיע על כל מערכות הגוף. מודעות לתסמינים, אבחון מוקדם וטיפול מותאם יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים של הכלב ולהאריך את תוחלת חייו. אם כלבכם מציג סימנים כמו ירידה במשקל, תיאבון מוגבר או אי שקט, מומלץ לפנות בהקדם לווטרינר להמשך בירור.   אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

היפרתירואידיזם- יתר פעילות של בלוטת התריס בחתולים: כל מה שצריך לדעת על יתר פעילות של בלוטת התריס היפרתירואידיזם, או יתר פעילות של בלוטת התריס, היא מחלה אנדוקרינית נפוצה מאוד בחתולים, במיוחד בגיל המבוגר. המחלה מתאפיינת בייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס, T4 (תירוקסין) ו-T3 (טריודוטירונין), המובילים להאצת המטבוליזם של החתול ולמגוון רחב של תסמינים המשפיעים על מערכת הלב, הכליות, מערכת העיכול ותפקודים נוספים בגוף. בלוטת התריס ותפקידה בלוטת התריס היא איבר קטן הממוקם בצוואר, בסמוך לקנה הנשימה. תפקידה העיקרי הוא ייצור ושחרור הורמונים המסייעים בוויסות המטבוליזם בגוף, לרבות: שימוש באנרגיה. תפקוד הלב. ייצור חום. שמירה על פעילות מערכת העצבים. בהיפרתירואידיזם, בלוטת התריס מייצרת כמות מופרזת של הורמונים, וכתוצאה מכך, כל המערכות המווסתות על ידי המטבוליזם מתחילות לעבוד בקצב מואץ ולא מאוזן. גורמים להיפרתירואידיזם בחתולים 1. אדנומה של בלוטת התריס (Adenoma): הגורם השכיח ביותר:  אדנומה היא גידול שפיר המוביל להגדלה של בלוטת התריס ולייצור מוגבר של הורמוני T3 ו-T4. גידולים אלו מופיעים בדרך כלל בחתולים מבוגרים, מעל גיל 10. 2.קרצינומה של בלוטת התריס (Thyroid Carcinoma): גידול ממאיר נדיר יותר, אך הוא יכול לגרום להיפרתירואידיזם חמור ומתקדם. במקרים מסוימים, קרצינומה עלולה לשלוח גרורות לאיברים אחרים. 3. גורמים סביבתיים ותזונתיים: קשר אפשרי בין חשיפה לכימיקלים במזון משומר, במיוחד מזון המכיל פחיות, לבין עלייה בשכיחות המחלה. תזונה עשירה ביוד עשויה להוות גורם סיכון נוסף. תסמינים קליניים של היפרתירואידיזם בחתולים הסימנים הקליניים נובעים מהאצת תהליכי חילוף החומרים ומשפיעים על איברים רבים בגוף. הסימנים הנפוצים כוללים: 1.     שינויים במשקל ובתיאבון: ירידה דרמטית במשקל:  למרות תיאבון מוגבר, החתול יורד במשקל באופן משמעותי. ירידה זו נובעת מחילוף חומרים מואץ. תיאבון מוגבר:  החתול אוכל כמויות גדולות יותר מהרגיל ולעיתים אף מתנהג ברעב קיצוני. 2.      התנהגות ואנרגיה: היפראקטיביות:  החתול עשוי להפוך לפעלתני בצורה מוגזמת. עצבנות ותוקפנות:  חלק מהחתולים עלולים להפגין שינויי התנהגות כמו עצבנות או אפילו תוקפנות כלפי בני אדם או חיות אחרות בבית. חוסר מנוחה:  החתול מתקשה להירגע או לישון לפרקי זמן ארוכים. 3.     שינויים גופניים: פרווה פגועה:  הפרווה נראית שמנונית, מדובללת או דקה מאוד. עור דק:  החתול עשוי לפתח פצעים שהחלמתם איטית. דופק מהיר ולחץ דם גבוה:  טכיקרדיה (דופק מעל 220 פעימות לדקה) היא סימן נפוץ. 4.     מערכת העיכול: הקאות:  הקאות תכופות הן תסמין נפוץ בהיפרתירואידיזם. שלשולים:  חלק מהחתולים סובלים משלשולים או צואה רכה. 5.     מערכת השתן: פולידיפסיה ופוליאוריה:  שתייה והשתנה מוגברות. 6.     מערכת הלב: קרדיומיופתיה היפרטרופית:  פעילות מוגברת של בלוטת התריס עלולה להוביל להגדלה של שריר הלב ולפגיעה בתפקוד הלב. אבחון היפרתירואידיזם בחתולים האבחון כולל שילוב של בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה. התהליך האבחנתי כולל: 1.בדיקות דם: רמות T4:  המדד הרפואי הנפוץ ביותר לאבחון המחלה. רמות גבוהות של T4 מעידות על היפרתירואידיזם. בדיקות נוספות:  אם רמות T4 תקינות למרות תסמינים ברורים, ניתן לבדוק רמות של T3 או לבצע מבחן דיכוי הורמון TSH. 2. הדמיה: אולטרסאונד:  לזיהוי גידולים בבלוטת התריס. מיפוי יוד רדיואקטיבי:  משמש לזיהוי רקמת בלוטת תריס פעילה ביתר. טיפול בהיפרתירואידיזם בחתולים הטיפול משתנה בהתאם לחומרת המחלה, גיל החתול ומצבו הכללי. 1. טיפול תרופתי: מתימזול (Methimazole):  תרופה נפוצה המפחיתה את ייצור הורמוני התירואיד. התרופה ניתנת בצורת כדורים או כמשחה הנמרחת על עור האוזן. יתרונות:  מתאים לטיפול ארוך טווח בחתולים שאינם מועמדים לניתוח. חסרונות:  דורש מעקב תכוף ובדיקות דם. 2. טיפול ביוד רדיואקטיבי: טיפול חד פעמי הכולל הזרקת יוד רדיואקטיבי המפרק את רקמת בלוטת התריס הפעילה יתר על המידה. יתרונות:  טיפול יעיל במיוחד המוביל להחלמה מלאה ברוב המקרים. חסרונות:  דורש אשפוז במתקן מיוחד למספר ימים. 3. ניתוח: הסרת בלוטת התריס (Thyroidectomy) היא אפשרות טיפולית במקרים מסוימים. יתרונות:  עשוי לרפא את המחלה. חסרונות:  סיכון לסיבוכים כמו פגיעה בבלוטות יותרת התריס. 4. תזונה דלת יוד: מזון רפואי מיוחד המפחית את ייצור הורמוני התירואיד. מתאים לחתולים שאינם מתאימים לטיפול תרופתי או כירורגי. מעקב וניהול המחלה בדיקות דם תכופות:  למדידת רמות הורמוני התירואיד ולניטור תפקוד הלב והכליות. מעקב אחר לחץ דם:  יתר לחץ דם הוא סיבוך נפוץ. מעקב לבבי:  במקרה של קרדיומיופתיה. הבדלים בין היפרתירואידיזם בחתולים לכלבים שכיחות:  היפרתירואידיזם נפוץ מאוד בחתולים מבוגרים אך נדיר מאוד בכלבים. גורמים:  בחתולים, רוב המקרים נגרמים מאדנומות שפירות, בעוד שבכלבים, גידולים ממאירים הם הגורם העיקרי. טיפול:  ביוד רדיואקטיבי הוא טיפול הבחירה בחתולים, בעוד שבכלבים הטיפול מתמקד לעיתים קרובות בניתוח. מילות מפתח לחיפוש: חתול יורד במשקל אבל אוכל הרבה. חתול היפראקטיבי ומקיא. טיפול ביוד רדיואקטיבי לחתולים. מזון דל יוד לחתולים. יתר פעילות בלוטת התריס בחתול מבוגר. סיכום היפרתירואידיזם היא מחלה נפוצה בחתולים מבוגרים אך ברת טיפול. עם אבחון מוקדם וטיפול מתאים, ניתן להחזיר לחתול איכות חיים טובה ולהאריך את תוחלת חייו. אם החתול שלכם מפגין תסמינים כמו ירידה במשקל, תיאבון מוגבר או שינויי התנהגות, יש לפנות בהקדם לווטרינר לאבחון וטיפול. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

כשל כליות בכלבים וחתולים: מדריך מקיף לזיהוי, אבחון וטיפול כשל כליות, הידוע גם כאי-ספיקת כליות, הוא מצב רפואי שבו הכליות מאבדות את יכולתן לתפקד כראוי. הכליות הן איבר חיוני, ותפקידן כולל סינון רעלים מהדם, שמירה על איזון הנוזלים והמלחים בגוף, ייצור שתן והפרשת הורמונים חשובים. כאשר הן נפגעות, הרעלים והנוזלים מצטברים בגוף, וכתוצאה מכך נגרמים נזקים חמורים למערכות שונות. מצב זה יכול להיות אקוטי (חריף)  או כרוני , כאשר לכל אחד מהם גורמים, תסמינים ודרכי טיפול ייחודיים. סוגי כשל כליות: אקוטי לעומת כרוני כשל כליות אקוטי (Acute Kidney Injury - AKI): תיאור:  התפתחות מהירה ופתאומית של אובדן תפקוד כלייתי, לעיתים תוך שעות או ימים. גורמים נפוצים: הרעלות:  חשיפה לחומרים רעילים כמו אתילן גליקול (אנטיפריז), תרופות מסוימות (NSAIDs, אנטיביוטיקות), שוקולד, או צמחים רעילים (כמו שושן אצל חתולים). זיהומים:  דלקות חיידקיות (לפטוספירוזיס) או ויראליות הפוגעות בכליות. חסימות:  חסימה בדרכי השתן הנגרמת על ידי אבנים, קרישי דם או גידולים. פגיעות פיזיות:  פגיעות טראומטיות באזור הכליות. ירידה באספקת הדם לכליות:  כתוצאה מאיבוד דם, התייבשות או שוק. כשל כליות כרוני (Chronic Kidney Disease - CKD):  תיאור:  מצב מתמשך המתפתח לאורך זמן, בדרך כלל חודשים או שנים. הכליות מאבדות בהדרגה את תפקודן. גורמים נפוצים: גיל מתקדם:  תהליך הזדקנות טבעי של הכליות. מחלות תורשתיות:  גזעים מסוימים (כמו מיינקון וסיאמי בחתולים, או שנאוצר מיניאטורי בכלבים) מועדים למחלות כליות תורשתיות. מחלות רקע:  יתר לחץ דם, סוכרת או מחלות לב עלולות להחמיר את תפקוד הכליות. דלקות כרוניות:  זיהומים או דלקות ממושכות עלולים לפגוע ברקמת הכליות. תסמינים של כשל כליות בכלבים וחתולים תסמינים של כשל כליות אקוטי: הקאות:  לעיתים דמיות או מלוות בריח רע. ירידה דרמטית בתיאבון:  הכלב או החתול מסרבים לאכול. עייפות:  חולשה כללית וחוסר עניין בפעילות. התייבשות:  אובדן נוזלים מהיר, חניכיים יבשות ושקיעת עיניים. ירידה בכמות השתן:  שתן מועט או חוסר שתן מוחלט במקרים חמורים. התנפחות באזור הבטן:  עקב הצטברות נוזלים. בלבול:  בשל עלייה ברמות הרעלים בדם. ריח רע מהפה:  הנגרם מרמות גבוהות של אוראה בדם. תסמינים של כשל כליות כרוני: שתייה והשתנה מוגברות (פולידיפסיה ופוליאוריה):  החתול או הכלב שותים יותר מים ומשתינים בכמויות גדולות. ירידה במשקל:  כתוצאה מאובדן שרירים ותיאבון ירוד. הקאות ושלשולים כרוניים:  לעיתים דמיים. עייפות וחולשה:  חוסר רצון לשחק או להיות פעיל. ריח רע מהפה:  ריח אמוניה חזק, תוצאה של רמות גבוהות של רעלים. עור יבש ופרווה מדובללת:  כתוצאה מהתייבשות. חניכיים חיוורות:  סימן לאנמיה, הנפוצה בכשל כליות כרוני. אובדן קואורדינציה:  סימן להצטברות רעלים המשפיעים על מערכת העצבים. אבחון של כשל כליות האבחון מתבסס על שילוב של היסטוריה רפואית, תסמינים קליניים ובדיקות מעבדה: בדיקות דם: מדידת קריאטינין ואוראה (BUN):  רמות גבוהות מעידות על תפקוד כלייתי לקוי. אלקטרוליטים:  חוסר איזון ברמות הנתרן, האשלגן והזרחן. בדיקות שתן: בדיקת ריכוז שתן (USG):  ריכוז נמוך עשוי להצביע על כשל כלייתי. חלבון בשתן:  עשוי להעיד על פגיעה ברקמת הכליות. דם או תאי דלקת בשתן:  עשויים להצביע על זיהום או דלקת. הדמיה: אולטרסאונד:  לזיהוי חסימות, גידולים או שינויים מבניים בכליות. צילום רנטגן:  במקרים של חשד לאבנים או גידולים. בדיקות נוספות: לחץ דם:  כשל כליות כרוני מלווה לעיתים קרובות ביתר לחץ דם. טיפול בכשל כליות טיפול בכשל כליות אקוטי: ייצוב ראשוני:  מתן נוזלים תוך-ורידיים לשיפור זרימת הדם ולהפחתת רמות הרעלים בדם. תרופות:  נוגדי בחילה, אנטיביוטיקה במקרי זיהום, ומונעי דלקת. שחרור חסימות:  אם יש חסימה בדרכי השתן, ייתכן צורך בניתוח דחוף. דיאליזה:  במקרים חמורים, דיאליזה עשויה להציל חיים. טיפול בכשל כליות כרוני: תזונה רפואית:  מזון דל חלבון וזרחן כדי להפחית עומס על הכליות. מתן נוזלים תת-עוריים:  למניעת התייבשות. תרופות:  תרופות לשליטה בלחץ הדם, איזון האלקטרוליטים, וניהול אנמיה. מעקב צמוד:  בדיקות דם ושתן שגרתיות לניטור התקדמות המחלה. מניעת כשל כליות מניעת הרעלות:  שמירה על כל חומר רעיל הרחק מהישג ידם של בעלי החיים. בדיקות שגרתיות:  זיהוי מוקדם של בעיות כליה בבדיקות שגרתיות אצל הווטרינר. טיפול במחלות רקע:  ניהול מצבים רפואיים כמו לחץ דם גבוה וזיהומים. תזונה מותאמת:  הקפדה על מזון איכותי ומאוזן. מילות מפתח למנועי חיפוש: הכלב שלי שותה הרבה מים ומשתין הרבה. ירידה במשקל אצל כלב מבוגר. ריח רע מהפה בחתולים. איך מזהים כשל כליות אצל כלבים. טיפול בכשל כליות אקוטי. דיאליזה לכלבים. מזון רפואי לכליות לחתולים. סיכום כשל כליות הוא מצב חמור אך ניתן לניהול אם מאובחן בזמן. בין אם מדובר בכשל אקוטי או כרוני, זיהוי מוקדם של התסמינים וטיפול מתאים יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים של הכלב או החתול ואף להאריך את חייהם. אם אתם מזהים סימנים כמו שתייה מרובה, ירידה במשקל, הקאות או עייפות, פנו מיד לווטרינר לבדיקה ואבחון. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל

לופוס - מהי המחלה הזו? לופוס היא מחלה מתווכת מערכת החיסון הנובעת מהתגובה של המערכת החיסונית של החייה כנגד ה-DNA שלה. זה נשמע כמו מתכון לאסון מכיוון שכמעט בכל תא בגוף יש DNA, אבל חשוב לזכור שבנסיבות רגילות ה-DNA "כלוא" בתוך גרעין התא, אליו הנוגדנים של מערכת החיסון לא יכולים להגיע. מערכת החיסון בזאבת לא מסתובבת חופשי ותוקפת כל תא בגוף כדי להגיע ל-DNA שלו; במקום זאת, המערכת החיסונית "רואה" את  ה-DNA רק לאחר שהתאים מתו וחלקיהם השבורים מרחפים כפסולת מחוץ לתאים המתים. מערכת החיסון מגיבה ל-DNA החופשי ויוצרת נוגדנים כנגדו. קומפלקסים אלה של נוגדנים ו-DNA מצטברים בממברנות עדינות, כגון ממברנות הסינון בכליות, בדפנות כלי הדם, קפסולות מפרקים ומבנים דומים אחרים. לאחר שנתפסו בממברנות אלו, תאים אימונולוגיים אחרים נמשכים ונגרם נזק דלקתי נוסף.   זאבת מערכתית (SLE) כרוכה בהפרעה דלקתית (הנקראת תגובת רגישות יתר מסוג III) והפרוגנוזה תלויה באילו מערכות איברים מושפעות ועד כמה חמור הנזק. המחלה אינה ניתנת לריפוי אך ניתנת לניהול באמצעות תרופות מדכאות חיסון.   השם "זאבת" נובע מתקופות ארכאיות שבהן חשבו שהמחלה נגרמה על ידי נשיכת זאב.     זאבת מערכתית(SLE-Systemic Lupus) מול זאבת דיסקואידית(DLE-Discoid Lupus) כאשר אנשים משתמשים במונח זאבת, הם מתייחסים לזאבת מערכתית, או SLE כפי שתואר לעיל. זאבת דיסקואידית היא צורה של זאבת המוגבלת לעור והיא שפירה משמעותית בגלל הכליאה הזו. זאבת דיסקואידית, או DLE, היא כמעט אך ורק מחלת כלבים וכמעט תמיד מוגבלת לעור האף, הנקרא האף פלנום.   תכונות של דיסקואיד לופוס (DLE) מערכת החיסון בזאבת אינה מסתובבת ותוקפת כל תא בגוף כדי להגיע ל-DNA שלו; במקום זאת, המערכת החיסונית רואה DNA רק לאחר שהתאים מתו וחלקיהם השבורים מגוונים מרחפים כפסולת.   DLE אינו מתקדם ל-SLE. נגעים של DLE מוגבלים כמעט תמיד לאף למרות שהם יכולים להתרחב במעלה גשר האף ולפעמים להשפיע על האוזניים או בתוך הפה. סימנים מוקדמים של המצב מתחילים עם אובדן פיגמנטציה באף- אף שחור יהפוך אפור כחלחל או אפילו ורוד. בהתקדמות המחלה יוצרו קשקשים וסדקים של העור ובסופו של דבר, האף יתכייב. חשיפה לשמש מחמירה את המצב ונראה שקיימת נטייה גנטית בקרב גזעי הקולי.   ישנם מספר מצבים נוספים שגורמים גם הם לקרום ו/או שחיקות באף, ולכן חשוב לקבל את האבחנה הנכונה. מחלות אחרות שיש לשלול: דרמטופיטוזיס (גזזת של האף) פיודרמה באף או פיודרמה מוקוקוטנית (זיהום חיידקי סטפ' על גשר האף) Pemphigus foliaceus (מחלת עור אוטואימיונית אחרת) היפרקרטוזיס (מחלת יבלות באף) לימפומה באף   האבחנה היא באמצעות ביופסיה, כלומר יש לחתוך חתיכה קטנה מרקמת האף ולשלוח אותה למעבדה לניתוח. רוב הכלבים יצטרכו טשטוש כדי לקבל דגימות מתאימות.   צפו לתפרים לאחר מכן ועקב ריבוי כלי הדם באזור יתכן דימום קל. האבחון כולל גם מידע היסטורי חשוב כמו האם מעורבים אזורי גוף אחרים, האם המצב קבוע או בא והולך, ואילו תרופות עזרו בעבר. הפתולוג ישקול את כל המידע הזה יחד עם המראה המיקרוסקופי של הרקמה.   אפשרויות טיפול זאבת דיסקואידית היא מצב עם אפשרויות טיפול רבות בהתאם לחומרת התסמינים.   הימנע מאור שמש חזק מכיוון שמצב זה מחמיר על ידי השמש, חשוב להימנע מאור שמש אינטנסיבי. קרמים מסנני קרינה יכולים לעזור אך חשוב להבין שבמסנני קרינה יעודים לבני אדם מכילים מרכיבים רעילים וכל דבר שנמרח על האף של הכלב הוא ילקק. מסנני קרינה לחיות מחמד צפויים להיות מלוקקים ועל כן לא מכילים חומרים רעילים. אם הכלב שלך מאובחן עם זאבת דיסקואידית, שוחח על אפשרויות הטיפול איתנו במרכז הוטרינרי רמת השרון והצליה. אם לכלב שלך יש אף עם גלדים או כיבים, סביר  שיהיה צורך בביופסיה כדי להגיע לאבחנה. אם יש לכם שאלות נוספות על המידע במאמר או שאתם זקוקים לאבחון מקצועי, אנחנו כאן בשבילכם! פנו למרפאה הווטרינרית שלנו בחניאל ונשמח לעזור. 📞 09-8944471 | 📍 הראשונים 1 , מושב חניאל